Feeds:
Posts
Comments

Archive for the ‘cinema’ Category

העריק

העריק

 

תקצירון לסרט עלילתי באורך מלא

 הסיפור מצייר יחסי שכנות בין שלושה דיירים באכסניה קטנה וזולה בדרום תל אביב בימים בהם

מתחוללת מלחמה בגבול הצפון.  

השלושה שוכנים בחדריהם באכסניה במשך שבועיים, משך המלחמה.

הם נמצאים, כל אחד מסיבתו שלו, בפינה חשוכה זו של תל אביב,  בה הם בוחנים מחדש את

חייהם  ומחפשים את המקום שלהם בביתם.

הסיפור מחולק לשלוש דמויות אלו ויוצר חיבור ביניהם שמבוסס על מקום משותף ובדידות

תהומית.

 יואל, גיבור הסרט, מרגיש שעליו להתרחק מהבית. לאחרונה הוא חושד שאשתו בוגדת בו,

יחסה המרוחק והתנהגותו מעלים בראשו תהיות.

ערב אחד מחליט לנצל את המלחמה כדי לשקר לאשתו ולומר לה שזימנו אותו לשירות

המילואים.

במקום לנסוע למלחמה, הוא עוזב את הבית ומשתכן באכסניה שנמצאת בצידה השני  של תל

אביב. דרך ההיעדרות מהבית יואל יכול לבחון מחדש את חייו, לעקוב אחר אשתו ולצפות בחייו

מבחוץ. במהלך מעקביו הוא מגלה שאשתו מקיימת מערכת יחסים עם גבר אחר.

דרך המפגש עם שני שכניו –לנה ומוטי- יואל מתמודד עם כעסו.

רק לאחר המסע מחוץ לבית, וסופה של המלחמה מסוגל יואל לחזור לביתו.

 לנה, שכנתו של יואל באכסניה, היא בחורה צעירה ממוצא רוסי.

 היא ברחה מביתה לתל אביב, אחרי שאביה אסר עליה לפגוש בחורים שונים

שאיתה רצתה להתרועע. באכסניה היא שוכנת בזמן שמחפשת כיצד להתחיל את חייה בעיר.

לנה גנבה מאביה את מצלמת הוידאו שלו כדי לצלם את מסעה. היא מתכוונת לשלוח את

החומרים המצולמים להוריה בכדי להתנקם בהם על האיסורים שהטילו עליה. בחדר שבאכסניה

היא מביימת את המפגשים שלה עם בחור צעיר ומצלמת סצנות בהן מקיימת יחסי מין.

לבסוף לנה מתקשה לקיים את “נקמה” האמיתית שלה.

כשפוגשת את יואל השניים מביימים סצנה משלהם בה חווים רגע אינטימי. רק באמצעות כך

יכולים לוותר כל אחד מהם על כעסו ולשוב הביתה.

 מוטי, בשנות החמישים לחייו, חזר זה עתה ממיאמי לאחר שנתפס בעבודה בלתי חוקית כסוכן

מכירות של מוצרי “ים המלח” וגורש מארה”ב. בתל אביב הוא מחפש את גליה, אישה

שהיתה אהובתו בעבר, במטרה לחדש את יחסיהם שנקטעו לפני שנים.

בסניף המרכזי של החברה בה הוא עובד לא רוצים בו עוד בשל גילו. מאפשרים לו לשמור על

מדיו ועל מזוודת המוצרים האחרונה שלו.

מוטי ממשיך לעבור בין דלת לדלת בעיר על אף שפוטר מעבודתו.

הוא מכיר טוב את עבודת המכירה ומשננן את משפטי הפרסום של המוצר.

יואל ומוטי נפגשים באכסניה ומתוודים זה מול זה במפגש שהופך לנוהג בו הם מורחים על עצמם

בוץ מינראלי וצופים יחד בזוועות המלחמה שמשודרות בטלוויזיה הקטנה שבחדרו של מוטי.

עם קצת עזרה מיואל, לבסוף מוטי מאתר את אהובתו הישנה ומגיעה לביתה תחת אמתלה של

סוכן מכירות. שם הוא משוחח עימה ומגלה שבינתיים ייסדה משפחה חמה משלה.

מוטי חוזר לאכסניה. עם סיומה של המלחמה מוטי תולה את עצמו במקלחות של האכסניה.

הסיפור יתאר את חוסר האפשרות לקיים יחסי אהבה במציאות אפופה באי-וודאות וניכור.

המרחב של האכסניה הופך לאזור בו דווקא אנונימיות יכולה לאפשר אינטימיות, ושפל יכול ליצור

רגעי חסד אנושיים. 

Advertisements

Read Full Post »

דמות ראשית: יואל

 

גיל: 37

מבנה גוף: ממוצע, כרס קטנה ושער דליל.

 

יואל: לילה לפני

יואל מלמד אזרחות ותע”י כבר ארבע שנים בבית הספר עירוני ט’ בתל אביב.

יומיום הוא חוזר הביתה אחר הצהריים ומחכה לאשתו שתשוב גם היא מעבודתה.

בדרך כלל יואל מכין את ארוחות הערב לשניהם. אחרי העבודה הוא עובר בסופר  ומתבונן במקרר הגבינות הגדול. הוא אוהב  להשתהות  מולו  ולספוג את הקור היבש. לבסוף קוטף מוצר מן המדף בהחלטיות והולך.

בסופו של יום תמיד מתקין יואל את אותה הארוחה בוריאציות שונות: שקשוקה, חביתת ירק, חביתה עם קבנוס.

עד שמגיעה אשתו ומתיישבת ליד השולחן בתשישות מתפנקת של ערב, יואל כבר מילא את כרסו הקטנה בשתיים שלוש פרוסות לחם עם גבינה, לכן כשהיא אוכלת הוא בדרך כלל בוהה

בפוסטר שתולה על דלת הכניסה, פוסטר שהביאה היא מאיזו תערוכה קטנה של אדוארד מונק אחרי טיול שעשתה פעם באירופה. הצבעים כל כך חזקים אמרה לפני שנים כשרק נכנסו

לדירה, היא תלתה אותו עוד לפני שהמיטה הגיעה, כשהצבעים עוד באמת היו עזים, כשהיו ישנים על שמיכה שמונחת כך סתם באמצע חלל ריק, העיקר ביחד, אמרה.

 בימים אלו היא קוראת את העיתון. לא רק את מוספי תרבות-הפנאי אלא את הכותרות ממש.

המלחמה אי-שם בצפון, הפיצוצים, הטנקים, החיילים שמתים מעוררים אצלה חמלה והשתאות נפש.

היא מצקצקת בשפתיים. גם יואל רוצה את החמלה הזו, את הרחמים, את הידיים שיחזיקו בו כפי שמחזיקות הן את העיתון המרושל מול הפנים.

היא לא מאמינה, כך אומרת ליואל, הולכת לשטוף את עצמה ואז מהר לישון. גל החום מקשה עליה, כך היא אומרת, בלי מקלחת היא תסבול כל הלילה.

יואל בודק את המבחנים של סוף השנה כשהיא מזמזמת במקלחת. לעיתים הם משעממים אותו הילדים האלו, כשהם חוזרים שוב ושוב על אותם הדברים: פוגרומים, חלוצים, מושבות,

קואופרטיבים. פעמים אחרות הוא מצחקק בהנאה כשנתקל בשיבושים קלים, קם ממקומו ומקריא פסקה לאשתו שמסרקת את שערה מול המראה.

“טרומפלדור איבד את אוזנו השמאלית בכלא הסורי” מקריא יואל בקול,  “ישנן השערות שעשה זאת בעצמו כדי להוכיח את אהבתו למדינה”. היא מחייכת, אומרת שזה נחמד, אולי לא

באמת מקשיבה.

אחר כך הוא מאבד ריכוז כשמבחין בפלפון שלה שעל השולחן. גונב מבט כדי לוודא שהיא עסוקה ומחפש בשיחות הנכנסות, ביוצאות, אפילו בגלריה. כשהיא פוסעת על פניו, עטופה במגבת לבנה, הוא מניח את המכשיר בזריזות

בחזרה.

לאחרונה הוא חושב שאולי יש לה מאהב. אם מכיוון שמתעכבת מאוד אחרי העבודה ואם משום שלא שכבו כבר כמעט חצי שנה.

גם היום הוא מנסה. מלטף לה את הבטן ובוחן בעינו השמאלית איך היא מגיבה. אחר כך מחליק ידו מטה, בעדינות, כמו היה גנב שרוכש את אמונו של סוחר בשוק לפני שחומס לעצמו

תפוח. אבל שוב, היה זה סופו של יום והכול כבר מתקפל ונסגר. היא שוב מפנה גבה עליו ומתלוננת שחם, שהבוס שלה רוצה אותה מוקדם מחר, שיש מלא לחץ.       

היא נרדמת בשאיפת אוויר פנימה ואנחה ארוכה. הוא מביט בה, בעורפה, בקובץ השיער שמתייבש לו ונע קצת עם אוושת המאוורר.

 

יואל קם מהמיטה בשקט ומתיישב על הספה שבסלון. מולו שוכבת ערימת המבחנים, קווים אדומים שסימן מוקדם יותר נראים בולטים מאוד על רקע השורות העקומות של העט השחורה.

שוב קם כדי להוציא מהבוידם את התרמיל הכתום הגדול שלו. שלכת של קבלות רכבת ישנות צונחות על הרצפה. הוא טומן בו את המבחנים ומתגנב בעלטה לשידת העץ שבחדר השינה,

תוחב ידו פנימה ומוציא בלילה גדולה של תחתונים וגרביים. אחר כך חולצות קצרות, זוג מכנסיים, נעלי ספורט, מגבת לבנה.

כשהתרמיל מלא הוא מניח אותו על הספה ומביט בו. בחושך אפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שיואל לא לבד בסלון, שהתרמיל הוא איש קטן, אפילו יואל קטן, שיושב ומתכדר לתוך עצמו.

ויואל עומד מולו קפוא ומסתכל עליו, או על עצמו מסתכל שהיה עוד קטן כמו תרמיל.

 

ובבוקר הכול נדמה כעוד יום. העיתון מחכה שוב כחיית מחמד שננעלה בחוץ, מחכה שיפתחו לו ויפתחו אותו. הכותרות שוב מפחידות. יואל יושב במטבח ומחכה שאשתו תצא לבושה.

“מותק” הוא אומר, “בואי רגע”. היא נכנסת. “אתמול בלילה קראו לי לבוא למלחמה”.

 

 

Read Full Post »

כבר עברו מספר שבועות מאז השלמתי את כל הלוחות לפרוייקט. העברנו לילה מרוכז של צילומים ובקרוב הפרוייקט הסופי יהיה מוכן.

בינתיים, הנה צילומי סטילס של הלוחות שטרם הוצגו כאן.


 

 

Read Full Post »

כבר זמן מה אני עובד על פרוייקט שנקרא תל אביב, לוקיישן – אסופת סרטים של תלמידים ובוגרים מהמחלקה לקולנוע במנשר לכבוד שנת המאה של תל אביב. האסופה תכלול עשרה סרטים קצרצרים (5 דקות) ווידאו קליפ אחד.

אני התבקשתי להכין לאסופה פתיח וסדרה של מעברונים. הסרטים עוסקים בעיר תל אביב דרך לוקיישנים שונים, שמהווים נקודת מוצא להתרחשות כלשהי. לכן, החלטתי לנסות לייצר את אותם לוקיישנים בטכניקה של מתיחת חוטי צמר על קאפה (לוח קצף). את כל אחד מהתסריטים אני מפשט לתמונה בודדת שמחזירה את המוקד אל הלוקיישן של הסרט. אני יוצא ומצלם תמונה שמשמשת לי כרפרנס, את התמונה מעבד באילוסטרייטור לציור קווי, שאותו אני מקרין על הקאפה. אני מותח את חוטי הצמר השחורים לפי הקווים המוקרנים ונועץ סיכות שמקבעות את החוטים במקומם.

הלוחות המתקבלים מבקשים להציג לוקיישן בשיא פשטותו: מקום פיזי המנותק מהסביבה, בנוי מקווים שחורים על רקע לבן, לעיתים גנרי (אתר בניה, מכוניות חונות) ולעיתים ספציפי (מרכז עזריאלי). היחס בין החוט הרך והנעים לבין הסיכות המתכתיות והחדות והאופי הדל (אך אסתטי) הכללי לקוחים הישר מהנוף האורבני התל אביבי. בכל לוח אני בוחר לתת למספר חוטים לנזולאל מחוץ לשטח הקאפה. חוטים אלה מייצרים תנועה שמנוגדת למתיחה ומחזירים פן חומרי ותלת מימדי יותר.

פן מעניין נוסף שחיזק מבחינתי את העבודה בטכניקה המסוימת הזאת הינו מה שקורה כאשר מתקרבים אל הלוחות. ההתקרבות הופכת את סבך החוטים למופשט ונוצר פריים של אזורים לבנים התחומים על ידי קווים שחורים – דבר שמזכיר מאוד מפה או הסתכלות על עיר מלמעלה. הסיכות מטילות צל מעניין מאוד והלוח הופך למשהו אחר לגמרי.

10 סרטים דורשים 10 לוחות, כרגע יש לי חמשאני מקדיש את כל החג לעבודה על הלוחות משום שהדד ליין מתקרב ורק אחרי סיום הבנייה שלהם מגיע השלב המרכזי – שלב הצילום והעריכה. צילום, בימוי ועריכה הם דברים שהרבה מעבר למיומנותי ולכן אני אעבוד עם שני חברים מהתחום הזה (אור ודניאל, שגם כותב כאן). כבר יש לנו כל מיני רעיונות אבל לא ארחיב על כך כרגע.

הלוחות שיש לי בינתיים:

Read Full Post »

(קדימון לתחילת המסע)

(קדימון לתחילת המסע)

philip

פיליפ.

החתול של מיכאל לא יצא מהבית בכל חמש שנות חייו. גם כשהחליטו סופסוף לעבור דירה, לחיות ביחד כמו שעושים זוגות שבאמת אוהבים, דאג מיכאל לכלוא אותו באחת מאותן קופסאות פלסטיק מסורגות שנבנו במיוחד כדי לנייד חתולים לא ממושמעים.

את השם פיליפ קיבל החתול כשמיכאל החליט שהוא רוצה להיות הבלש הידוע “מרלו” שמפצח תעלומות נסתרות בקסמו האישי המחוספס.

בערבים היה מעמעם את האור ומדליק סגריה.

כעת עומדת מולו תעלומה משלו, אומנם קטנה אבל מאתגרת לא פחות –להשיב את פיליפ שלו הביתה.

לדירה החדשה פיליפ לא הסתגל (בסיפור אחר פיליפ יכול היה להיות מיכאל -גם הוא לא התרגל למרחב החדש, חש בזרות המאיימת שיש באביזרים חדשים. התריסים הוונציאניים שצריך להגיף במשיכה היו נתקעים למעלה, האסלה בשירותים גרמה לו לשקוע פנימה לעבר המים הרעילים).

פיליפ הצליח לברוח, להסתנן דרך החריץ שנפער בדלת הכניסה כשמיכאל יצא בבוקר להוציא את הזבל (יש האומרים כי מיכאל איפשר לו לצאת, העלים עין, כמו שאומרים, רק כדי שיוכל לצאת למסע הזה, לחיפוש הטרגי אחר אהוב שאבד).

יעל טענה שהוא ברח בגללו, למרות שלא התכוונה לכך, בתוכו ידע מיכאל שהיא צודקת.

עכשיו עליו למצוא אותו, לצאת לרחוב ולמשות אותו מפח ירוק עמוס בזבל או מחוף הים, כי בתל אביב כל הדרכים מובילות לים.

מיכאל הודיע שהוא חולה, התיישב מול הטלפון הלבן, כחכח בגרונו ולצלצל.

הוא לא אוהב לשקר אבל כשיש צורך הוא עושה זאת בהחלטיות, תמיד מגזים קצת יותר מדי, כמעט מסגיר את עצמו.

יש לי חום, צמרמורות בגב, הגרון שלי גדוש וקשה לקום, אפילו כדי ללכת לשירותים קשה, כדאי שאשאר בבית שלא אפול באוטובוס.

ניתק את הטלפון ונאנח.

לפחות יוכל לחפש, אולי לא למצוא, , אבל להשתדל לעשות כמו אחד שמחפש חתול מסכן שאבד.

לפחות לא תכעס עליו יעל, תגיד שהוא עצלן, שלא באמת אכפת לו ושמה יקרה כשיהיה להם אחד משלהם? אמיתי לא חתול.(כל מעשיו של מיכאל נמדדו באמת מידה אבהית, גם כשהכין לה כוס תה והביא למיטה היה זה תרגיל ליום שיבוא).

כך עשה מיכאל: הוציא את שקית הזבל מן הפח ועם ידו השנייה הרים קופסא שהתרוקנה מתוכנה והסתדרה על המדף. את הפח הוריד למטה כמו שנאמר באמנה שלא נכתבה בינו ובינה בה היא ממלאת את הפח והוא מרוקן אותו, ביחד המעגל הזה תמיד יסוב, עד שיום אחד מישהו מהם ישכח את מטלתו ויפר את הסדר הקיים.

בסוף אולי הוא ימצא אותו חי. אולי הוא נדרס.

Read Full Post »


קטע מדיון בסינמטק ירושלים אודות הסרט הצרפתי החשוב “ברוכים הבאים לאמצע שום מקום”. המרצה מסביר לקהל את תהליך יצירת הסרט הפופולרי ביותר בצרפת, אחרי טיטניק.

http://www.bienvenuechezleschtis-lefilm.com/

Read Full Post »