Feeds:
Posts
Comments

Archive for the ‘virtual reality’ Category

תמונות נוף

לפני 10 ימים חזרתי מטיול של שבועיים באיסלנד (+ עוד כמה ימים אצל הדודה בגרמניה). היה מדהים. פשוט מדהים. צילמתי המון המון תמונות (אותן ניתן לראות פה) אבל אני רוצה להתעכב כרגע על תמונה מסוימת.

את התמונה צילמנו בצד הדרך בפיורדים המערביים של איסלנד. בפינה הצפון מערבית נמצא אותו חצי אי, שמחובר ליתר האי ברצועת אדמה שרוחבה 8 קמ בלבד (!) ואין כביש אספלט רציף אחד שמחבר אותו למדינה. זוהי פינה נשכחת באיסלנד. יופיים המרהיב של הפיורדים המערביים נובע מהיותם מחורצים מאוד (עד כדי כך שחלק קטן זה מכיל בערך 50% משטחי החוף של האי כולו).

בעודנו נוסעים על כביש אפר מסתלסל במעלה אחד הפיורדים נגלה לפנינו נוף עוצר נשימה. בשלב הזה של הטיול, אחרי יותר משבוע באי ואינספור מפלים, פיורדים וקשתות בענן, הנוף היה צריך להיות באמת מפתיע כדי שנטרח לעצור את האוטו, לבהות קצת ולצלם תמונה. לרוע מזלנו, אותו יום היה בערך היום היחיד בטיול כולו, שבו ירד גשם כל הזמן והייתה רוח חזקה וקרה. בכל זאת, הנוף היה עוצר נשימה.

הצילום לא מעביר את כל זה בכלל, הוא משטיח את הנוף, מעלים גוונים ומתעלם כמובן מהרעש, הריח ומצב הרוח שלנו. זה כניראה עוד צילום נוף שלא אומר כלום לאף אחד שלא היה שם, ומיום ליום גם אנחנו שוכחים את מה שהרגשנו בזמן שהיינו חלק מאותו נוף.

אבל משהו מעניין אחר קרה עם הצילום הזה. לפני מספר ימים, באיזה רגע של התמוגגות על הטיול שהיה, אודי קרא את הערך על הפיורדים המערביים בוויקיפדיה (פה). 10 תמונות מצורפות לערך הזה, אנשים שונים צילמו אותן במקומות שונים באותו חצי אי. אחת התמונות, להפתעתו של אודי, זהה כמעט לחלוטין לתמונה שלנו. כמובן, שאם חושבים על זה רגע, מידת המקריות פה אינה בשמיים, בגלל ש: זה רק הגיוני, שאותו נוף יפה ואותו אלמנט של הפתעה של הנוף, שנגלה לפתע אחרי התעקלות הכביש, הניעו גם מישהו אחר לצלם שם תמונה; כל מה שמצולם הוא סטטי והמשתנה היחיד הינו מזג האוויר (שזה גם ההבדל המהותי בין שתי התמונות), ככה שהאובייקט המצולם לא “בורחלשום מקום; ישנם אמנם עשרות פיורדים ואינסוף נופים באותו חצי אי, אך לרבים מהם אין דרכי גישה נוחות ולא עובר עליהם כביש. עם זאת, יש לזכור, שלא עצרנו בנקודת תצפית כלשהי, אלא באמצע הכביש, שבאמת ישנם עוד אינסוף נופים כאלה ושמרבית המטיילים באיסלנד כלל לא מגיעים לחלק הזה של האי. מתוך 10 תמונות מופיעה דווקא תמונה הזהה לתמונה שלנו.

העניין פה הוא כלל לא גודל המקריות אלא התחושה המרירה של אשליה מתנפצת. הטיול שהיה רק שלי, החוויות שהיו רק שלי, הנוף שהיה רק שלי, הפכו בין רגע לבנאליות בהתגלמותה. התמונה שצילמתי היא ככ בנאלית שהיא מופיעה תחת הערך הוויקיפדי שלה עצמה. לא רק אני ואודי היינו שם באותו רגע, אלא גם ברד וובר, שצילם את התמונה השנייה (טוב, נכון, פיזית הוא היה שם ביוני 2008) ובטח עוד אינספור תיירים עם יכולות צילום בינוניות. אם היה בתמונה שצילמתי אמירה וויזואלית ייחודית כלשהי, אולי אז היה לה ערך גבוה יותר. אבל אין, כי כניראה שבאמת לא היה שום דבר ייחודי בחווייה שלי באותו המקום, שום דבר שיצדיק יצירת דימוי ייחודי. בלי לחשוב על זה כניראה כבר ידעתי שזה לא רגע נורא מיוחד וחד פעמי, אלא רגע בנאלי כמעט כמו התור בסופרמרקט השכונתי.

כשהיינו שם אודי אמר לי משהו נורא נכון: הוא בכלל לא רוצה לנסות לכתוב שם (מוזיקה) או לייצר משהו כי ההתפעמות שלו וההשתהות שלו אל מול השלמותהזאת יכולה להוליד רק קיטש, יצירה רדודה ומלאה בחשיבות עצמית.

עכשיו אני מבין שכמעט כל אחת מתמונות הנוף שצילמתי היא בערך ברמה הזאת ואני נזכר שפעם אמרתי לעצמי שלא אצלם תמונות כאלה כי בסוף זה משעמם אפילו את מי שהיה שם.

א-אני צילמתי  ב-ברד וובר צילם

א-אני צילמתי ב-ברד וובר צילם


Advertisements

Read Full Post »

מבחינתי, המהפכה החלה. לפני כמה שבועות, גוגל יצאה בשירות חדש הידוע כגוגל אתרים (Google Sites)
חדשות ישנות אלו הן צעד נוסף, ולא קטן במיוחד של הפרטת האינטרנט מחברות התוכן הגדולות, לגולשים עצמם, כאשר את תפקיד הענק הכל יכול, מגלמות ספקיות התשתית.

הכל החל במיי ספייס, יוטיוב, המשיך דרך פייסבוק וטוויטר, ועכשיו זה.

מה זה?
כל אחד שיודע לגלוש באינטרנט יכול עכשיו לבנות אתר. מה שהיה נחלתם הבלעדית של מתכנתים, או ילדים מחוננים בני 14, הפך להיות נחלת הכלל.
זו לא תיאוריה.
למשל, האתר בלינק הבא, נבנה תוך מספר שעות, ללא עלות בכלל.

http://sites.google.com/site/financialdatasite/

מי מרוויח?
1. גוגל – זו בכל זאת חברה כלכלית. אין לי ספק כי ההרפתקה הזו שנקראת גוגל אתרים, היא רק פיילוט לשירותים נרחבים, שיסופקו בתשלום. למשל האתרים המוצעים כרגע בחינם, מאפשרים אחסון של עד 100MB. בעל אתר שהשקיע את מיטב זמנו בבניית האתר, לא יהסס לשלם כמה דולרים להגדלת נפח האיחסון. אין לי ספק שגם מודולים מורכבים יותר יוצעו לגולשים, כגון כניסה רשומה לאתר, תשלום מאובטח, וכו’.
2. שוב גוגל – בין היתר, מדובר בעוד שירות, החושף את הגולש המפעיל את האתר, לפרסומות.
גם במצב שבו הדף נראה כקוד HTML, הטאבים של גוגל אדס, אינם מופיעים במצב גולמי, ומציגים פרסומות. מבריק.
3. הגולשים המתקדמים – כל גולש עם מעט סבלנות, יוכל לבנות אתר אינטרנט. מפעיל האתר אף יכול לראות הכנסות משטחי פרסום באתר. אלמלא הגולש ידע להביא תנועה משמעותית לאתר, לא אהמר שמישהו יתעשר מזה, אך לילדה שבונה אתר מעריצים לאלילתה, יתכנו דמי כיס סדירים.
מי מפסיד?
1. ילדים בני 14 שבנו אתרים קטנים ופשוטים, תמורת אלפי שקלים. מי שאין ברשותו יכולות טכניות מתקדמות כמתכנת, או כמעצב, מוטב לו שירכוש יכולות אלו, או יפרוש לתחום אחר.
2. הגולשים – עוד מקור להצפת הרשת בתוכן, עוד נגיסה מהכנסותיהם של גופי התקשורת הממוסדים. כאשר כל אחד יכול לקרוא לעצמו עיתונאי, העיתונאים האמיתיים והמנוסים, נאלצים להתמודד עם תחרות לא הוגנת ביחסים של אלפי בלוגרים לעיתונאי אחד. רק הענקים ישרדו, וגופי תקשורת ביקורתיים, נשכנים, ובינוניים, ימצאו בסכנת קריסה. מלאכת הפרדת המוץ מן התבן, הופכת ליהיות קשה יותר ויותר.
מה התחזית?
1. גוגל אתרים ילך ויתפוס מקום מרכזי במודל ההכנסות של גוגל.
2. גוגל אתרים יציע רמות שירות שונות, לצרכים שונים, בעלויות שונות.
3. שחקנים גדולים בתקשורת הממוסדת יפלו.

Read Full Post »

nazi_love

Read Full Post »

המרדף אחרי תוכן במדיה הפופולארית, הרי הוא משול למרדף אחר הרייטינג. אין משמעות לאופי התוכן, וודאי שלא לאיכותו. ישנה חשיבות לדבר אחד, שהוא הרייטינג, או בשפת המקוונת, טראפיק.
כראייה למרדף זה, נבחן את הפורנו באינטרנט. משחר קיומו של האינטרנט, המהווה קרקע פורייה לבחינת השערות באופן מדיד וזול, תפסה ברשת מקום של כבוד תעשיית הפורנו הידועה לשימצה. אך מה כאשר גוף שאיננו רוצה למתג עצמו כמקושר לפורנו מחפש תוכן זול?
המודל העסקי שמאחורי תעשיית הרייטינג הוא פשוט. ישנו מוצר, שהוא פרסום, ישנה עלות, שהיא עלות ההפקה, וישנם הכנסות, שנגזרות מכמות צרכני הפרסום, בין אם הם גולשים או צופים. ככל שהיחס שבין עלות ההפקה, למספר הצרכנים קטן יותר, כך עלות הייצור השולית (Marginal cost) נמוכה יותר, וההכנסות יהיו גבוהות יותר.
אין חדש תחת השמש. הרי הדברים ידועים, ואף לגיטימיים, אך מה השתנה?
כולנו מכורים לתוכן. לא נולדנו כך, הפכנו לכאלה. הפכנו לכאלה על ידי גופים בעלי אינטרס כלכלי מובהק, ועדיין הדבר לגיטימי.
היכן מתחילה ונגמרת אחריותו של גוף כלכלי כלפי הציבור, בסביבה קפיטליסטית?
תשובה לשאלה זו, ניתן למצוא בתביעה ייצוגית של הציבור האמריקאי, את חברות הטבק. בתביעה הציבורית הגדולה מעולם, הוגדרו חברות הטבק כאחראיות לנזקי עישון שנגרמו למעשנים מרצון.
המדיה הפופלארית, בחברה דמוקרטית קפיטליסטית גורמת נזקים עצומים לחברה. אין לי הוכחות לכך, בדיוק כשם שלפני עשרים שנים לא היו הוכחות שהעישון הורג, ובדיוק כשם אין לי הוכחות שקרינה סלולארית מסרטנת. בעוד עשרים שנים יהיו הוכחות אבל אז, זה יהיה מאוחר מדי.

חברות המדיה חייבות להפנים מסר של אחריות ציבורית (ציבור=לקוחות).
הצרכנים, חייבים להפנים כי הם מכורים לחומרים מזיקים.

Read Full Post »

We all have a virtual identity, which is equivalent to the sum of information, one will be able to find about us, while browsing through the Internet.
This virtual identity has usually strong correlation to the real identity we have. For example, searching my name on Google, will provide my Facebook profile and my linked in profile. Everyone will be able to see my list of friends from Facebook, my profile picture from Facebook, and my current position from Linkedin. With a bit of patience, one will even be able to detect that I participated in a marathon in Copenhagen, and achieved a less than satisfactory result.

In some of the cases, one could argue that it is my aware decision to share this information on the cyberspace (such as the social networks), but in some, this is not the case.

Imagine I wouldn’t do so. Imagine I was completely passive in the way my identity is managed. What would have happened then?

By doing so, anyone could create a virtual identity for me, by his own, without any disturbance.

The lack of (Legal) enforcement feasibility on the cyberspace, leaves a lot of room for creative people to ruin your virtual image, and hence, in some cases, to ruin your life.

As an example, a person who has enemies, and never managed his virtual identity, is highly exposed to identity theft. Anyone could open a Facebook account under his name. This account may do disturbing acts (such as harassing minors and any other uncool act) on the alleged behalf of victim.

The possibilities of identity theft are endless. Think about that.

Managing your Virtual identity is important to anyone.

Read Full Post »

cardboard welsh corgi

Read Full Post »

 

אבולוציה במאה ה-21

אבולוציה במאה ה-21

Read Full Post »

Older Posts »